יום גיוסי קרב ובא...
"יום המאה" "צו ראשון" "מנילה" "גיבושים" מילים אלה מתחילות להיות חלק מהשיח בבית. כולם מתחילים לדבר על זה ולך אין מושג מה את/ה רוצה לעשות בצבא וזה מוזר כי כולם כבר יודעים.. הזימונים מתחילים להגיע, ההורים מתחילים לשאול ואת/ה נשאר/ת עם חוסר הידיעה. "..אני רוצה לשרת בצבא אבל אני חושש/ת.." "..אני רוצה לעשות משהו משמעותי אבל לא יודע/ת מה.."
נתחיל בכך שמחשבות אלה טבעיות ואת/ה לא היחיד/ה שמתמודד/ת איתן וכנראה שהן יעברו מעצמן, אך אם את/ה מרגיש/ה שאלה כבר משפיעות לך על התפקוד ולוקחות אותך למקומות לא נעימים, חשוב לדבר על זה ולהתמודד עם זה.
אך בינתיים עד שזה יקרה, מספר דרכים להתמודד עם הקושי ואם צריך אל תהסס/י לעשות זאת יחד עם קרוביך:
- שוחח/י עם מכרים (הורים/חברים) ונסה למפות מהם התחומים המעניינים אותך, מהן נקודות החזקה והחולשה שלך באופי ובכושר ומהן התכניות העתידיות שלך. - נסה/י לאסוף מידע על התפקידים שצה"ל מציע לך (אתר צה"ל, פורומים שונים, ספרי הכנה), על אפשרויות אחרות שקיימות (עתודה, שירות לאומי, שנת שירות) ועל מידת ההתאמה שלך לאלו. - ידע מפחית מצוקה ומאפשר קבלת החלטה שקולה יותר, שוחח/י עם מכרים שלך או של משפחתך על תפקידים שהם ממלאים, אולי זה יעניין אותך גם. - בקש/י מההורים שלך לספר לך על חוויות מהשירות הצבאי שלהם, על הדרך שהם התכוננו לגיוס. - הזכיר/י לעצמך שזו תקופה משמעותית אך מוגבלת בזמן ולכן לא משנה מה יהיה בה, היא לא תימשך לנצח. - אל תתעלם/י מהחששות, דבר/י אותן והעזר/י באחרים. - "מחשבה יוצרת מציאות" זה לא סלוגן, החליט/י שיהיה לך טוב וזה יקרה.
חשוב שלצו הראשון או ליום המאה, תגיעו כשיש לכם מושג ולו הקלוש ביותר במה הייתם רוצים לעסוק בשירות. אם אתם תדעו, כנראה ותשפיעו על הדעה של האחרים עליכם לכף זכות. לכן,חשוב להתכונן.
-אתם כבר במהלך השירות הצבאי ואתם מרגישים שיש שינוי משמעותי בהתנהגות שלכם ובמצב הרוח? אל תהססו לשתף את ההורים, חברים או המפקדים שלכם. ובמידה ואלה לא עוזרים, תזכרו שקב״ן היחידה נמצא שם עבורכם. כמו כן, אתם תמיד יכולים ללכת למטפל באופן פרטי ולעדכן בכך את קב״ן היחידה.
הורים, אתם רואים התנהגות שונה של ילדכם המשפיעה על תפקודו? נסו לעשות את הדברים הללו יחד איתו/ה.
אם יש לכם שאלות, תהיות, רצון להתייעץ, או להתחיל התערבות מקצועית, אני זמינה עבורכם.
שלכם,
Comments